החלטה בתיק עמ"ת 30915-11-12

זהו ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת רונית בש) לשחרר את המשיב לחלופת מעצר תחת מעצרו עד תום ההליכים. 

הדיון בפני בית המשפט קמא התבסס על הסכמת בא כוח המשיב כי יש ראיות לכאורה לביצוע העבירות ע"י המשיב, אלא שיש לו טענות לעניין עוצמת הראיות שאותן יעלה לאחר  קבלת התסקיר (עמ' 2 מיום 17/10/12 ש' 14).  ב"כ המשיב לא העלה כל טענות לעניין עוצמת הראיות, גם לאחר קבלת התסקיר.  עומדת איפוא, הסכמתו לכך שיש ראיות לכאורה כנגד המשיב לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בפניי טען ב"כ המשיב מצד אחד, שאין הוא חוזר בו מהסכמתו ומצד שני, דן בראיות וביקש לשכנע אותי בהליך הערעור  שלמרות הסכמתו שיש ראיות לכאורה,  אין ראיות לכאורה בכל האישומים ולחילופין עוצמתן חלשה.  למרות אי הנוחות בדרך זו של טיעון, אתייחס לעיקר דבריו של ב"כ המשיב:

א.         לעניין הפרת חלופת המעצר שבה מואשם המשיב, אכן בחקירתו אמר המשיב שעורך הדין שלו אמר לו לפני חודש שמעצר הבית שלו נגמר, על אף שהוא לא היה  בשום דיון שבו הוחלט שמעצר הבית שלו נגמר, אבל אין בכך כדי להפחית מעוצמת הראיות על כך שהוא הפר את ההוראה החוקית לשהות במעצר בית. ככל שבית המשפט יחליט לקבל את גרסתו בסופו של דבר, תהיה לכך משמעות.

ב.         בניגוד לדברי ב"כ המשיב, המשיב נחקר בעבירה של תקיפת שוטרים גם בחקירתו הראשונה מיום 6/10/12, כאשר האשמה הוטחה בו והוא נשאל מה הוא אומר על החשדות.  כך גם בחקירתו השנייה ביום 9/10/12, כאשר הוטחה בו האשמה שוב והוא נשאל אם יש לו מה להוסיף.

ג.          בניגוד לדברי ב"כ המשיב כאילו אין מדובר בעבירה של מתן אגרופים תוך תעוזה אלא בהתנגדות למעצר, כעולה הן מכתב האישום והן מהראיות, המשיב נתן אגרופים לשוטר שביקש להוציאו מרכבו.

ד.         השאלה אם המרדף היה בניגוד לכללים של משטרת ישראל או בהתאם להם אינה רלוונטית בשלב זה.  כך גם הטענה שהשוטרים ביצעו עבירה של סיכון חיי אדם  בנתיב תחבורה במדרג הגבוה ביותר.

ה.         יש ראיות לכאורה לכך שהמשיב פגע ברכב אחר.

אשר על כן, אני קובע שוב, כי יש ראיות לכאורה שהמשיב ביצע את שתי העבירות המיוחסות לו.

על פי הדין, העולה בין היתר מבש"פ 2658/02 גדיר נ' מדינת ישראל, פגיעה אלימה באנשי חוק מבטאת מסוכנות החורגת מחשש לאלימות גרידא, ולפיכך נדרשים טעמים מיוחדים שיש בהם כדי להצדיק שחרור בחלופת מעצר אשר תבטיח שמירה על החוק וקיום צווי בית המשפט, ותשיג את מטרת המעצר.  כלומר אילו היה המשיב מואשם רק בעבירות של תקיפת שוטרים, היה צורך בטעמים מיוחדים כדי להצדיק את שחרורו לחלופת מעצר.             המשיב לא הואשם רק בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, אלא גם בהפרת הוראה חוקית שהיא  הפרת תנאי חלופת המעצר בתיק קודם.  לגבי הפרה כזו, נקבע אף לאחרונה  בבש"פ 7853/12 אלעואדרה נ' מדינת ישראל כי נאשם שניצל לרעה את השחרור מהמעצר והפר את האמון שבית המשפט נתן בו, הוכיח שיותר אין הוא ראוי לאמון של בית המשפט. נקבע שמדובר בעילת מעצר נפרדת שאינה כפופה לסעיף 21(א)(1). נקבע שאי הקפדה על תנאי השחרור לחלופת מעצר, תוביל ככלל לחזרתו של המפר למעצר מאחורי סורג ובריח בשל אובדן אמונו של בית המשפט, וסטייה מכלל זה תתאפשר רק במקרים חריגים כאשר ניתן להצביע על נסיבות מיוחדות, אם בנסיבות ההפרה עצמה, ואם בנסיבות אישיות יוצאות דופן.

השופטת בבית המשפט קמא שקלה חלק משיקולים אלה, והסתמכה על תסקיר מעצר שהציע לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, בעיקר משום ההתרשמות מהמשיב שאין לו קווי אישיות עברייניים או דפוסים אנטי-סוציאליים אלא שיש  בהתנהגותו רצון לבדוק את גבולות המותר והאסור. גם אם  כל מה שרצה המשיב הוא לבדוק את גבולות המותר והאסור, ולשם כך הפר את תנאי חלופת המעצר, לא נענה לדרישות השוטרים לעצור, תקף את השוטרים ונהג בפזיזות ורשלנות, אין בכך כדי ליצור הבנה למעשיו אלא להבהיר למשיב את גבולות  המותר והאסור, הן בסופו של ההליך, אם יורשע והן בתחילתו של ההליך, בהחלטה באשר למעצר עד תום ההליכים.

העוררת לא חלקה על טיבם של המפקחים. היא חולקת על האמון הבסיסי הניתן במשיב עצמו, שהוא הצד העיקרי להסכם הגלום בחלופת המעצר. המלצת שירות המבחן היא חשובה מאוד, אבל היא אינה מכריעה ועל בית המשפט לשקול את כלל השיקולים בהסתמך על הדין תוך שהוא נותן משקל רב לתסקיר המעצר.  בית המשפט קמא לא שקל את כל השיקולים הרלוונטיים ובעיקר בעניין הפרת תנאי חלופת המעצר. כל שציין בית המשפט בעניין זה, היה שהנאשם קיים את תנאי חלופת המעצר במשך יותר משנה, עד אשר הפר אותה, והפר את התנאים בשעה שהיה אמור להיות מחוץ לבית הוריו.  אלה אינם  נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהכלל בדבר אובדן אמון בית המשפט במי שהפר את תנאי חלופת המעצר.

באשר לתקיפת שוטרים לא ציינה השופטת קמא כל טעם משכנע שיש בו כדי להצדיק שחרור בחלופת מעצר.

להסיר ספק, גם ב"כ המשיב בפניי לא העלה טעמים משכנעים המצדיקים שחרור לחלופת מעצר במקרה של תקיפת שוטרים ולא העלה נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהכלל  בדבר אובדן אמון בית המשפט במי שהפר  את תנאי חלופת המעצר.

על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את הערר, ומבטל את החלטתה של השופטת בש על שחרורו של המשיב ממעצר לחלופת מעצר, ומורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, ב' כסלו תשע"ג, 16 נובמבר 2012, מעמד הצדדים והמשיב. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: